חרב של כחול

חרב של כחול

רגשות תמיד היוו חלק מהכוח. הם הזינו אותו בכעס ובזעם, אבל גם בשמחה ובאהבה. רגשות יצרו את שבעת היסודות, ורגשות הפכו אותם לכל כך חזקים. כי רגשות הם אלה השולטים בעולם, ורגשות הם אלה אשר מניעים אותנו. רגשות הם חיוניים כמו, ואף יותר, ממוח ולב. כי כאשר אדם יגדל ללא רגשות, הוא יגדל ללא נשמה. וכאשר יגדל ללא נשמה, חייו יהיו ריקניים. הכוח שימר את הרגשות במשך שנים. מעל לשמיים, מעיף יסודות וגורם להם להתנגש זה בזה. יסודות אשר חלקם לא ידועים לנו עדיין, יסודות אשר עוד לא התגלו. יסודות שימשו ליצירת העולם שלנו. יסודות יצרו דברים נפלאים כאשר התחברו והשתלבו. יסודות נמצאים בתוכנו. אנחנו רק צריכים למצוא את הרגשות אשר מזינים אותם.

שעת ערביים. הלפידים כבר דלקו ליד כל בית, וילדים אשר שיחקו נכנסו למיטותיהם. כולם, מלבד ג’ייק. ג’ייק בן העשר אהב להישאר בחוץ. הגשם תמיד היה מקור לשמחתו, והוא תמיד התרגש כשברקים הבזיקו בשמיים. וגם כעת הוא ציפה שמשהו יקרה. וציפיותיו התגשמו. סופת ברקים החלה. ג’ייק הסתכל על השמיים המוארים, וחייך. הברקים היו חבריו. הוא נהג לכנות אותם בשמות ולשחק איתם כאשר באו, ותמיד דמיין את מגעם. ברקים תמיד היו שייכים לו. וברקים היו הדברים היחידים אשר זכר מילדותו. לא מבט, ולא חיוך. רק הבזק ברק אשר פוגע בו, ומשאיר אותו חי. הוא לא ידע איך, אבל ברקים התקרבו אליו מאז ילדותו. ברקים היו הסיבה הראשונה שאף ילד לא התקרב אליו מעולם חוץ מגארדן. הסיבה השנייה הייתה שהוא היה ביישן מדי. ברק הבזיק קרוב לג’ייק, והוא נרתע בפחד. הוא התחיל לרוץ אל עבר בית הוריו המאמצים, וברק שני הבזיק לידו. הוא שינה כיוון, ואז הגיע אל הדלת. אבל הברק השלישי פגע בו. וג’ייק נשאר חי. הוא נכנס אל הבית. סופת הברקים הסתיימה. שערו החום, אשר התמשך על כל מצחו לפני הפגיעה, עלה כעת למעלה בעקצוצים. הוא פחד לשכב על ספת הצמר, והתיישב בצד על רצפת האבן. קול של ילדה נשמע לידו. “למה אתה לא יושב על הספה?” שאלה גארדן. “ומה קרה לראש שלך?” גארדן הייתה הבת השנייה שאומצה. היה לה שיער זהוב פרוע, שהתמשך עד צווארה. היא תמיד חיקתה את ג’ייק בכל מה שעשה. היא הייתה בת שמונה וחצי, וכשאנשים היו באים לביקור הם היו צובטים בחיבה את אפה הקטן. אבל לג’ייק לא היה כוח אליה. “כי אני לא רוצה.” הוא אמר בשקט. “כדאי לך, אמא שמה בתוכה צמר שהיא קיבלה מרועה העזים. הוא גזז חלק מכל עז, כי הצמר הסתבך בגדר של האחו.” “אמרתי שאני לא רוצה,” הוא אמר שוב. “תעזבי אותי כבר, ראש צהוב.” “הוא לא צהוב!” היא אמרה ברוגז. “הוא זהוב משי, ככה אמא אמרה.” “אמא?” שאל ג’ייק. “היא לא אמא של אף אחד מאיתנו. ואת יודעת את זה.” “היא כן!” אמרה גארדן. היא ניסתה לדחוף את ג’ייק, אבל ברגע שנגעה בו עבר בה הבזק חשמלי. השיער שלה התחיל לעקצץ, ולאט לאט נפל שוב על מצחה. שיערו של ג’ייק נפל גם, והוא נכנס לחדרו הקטן, שהוסב לחדר מגורים ממכבסה קטנה. הוא נפל על המיטה, ועצם את עיניו. הבזק ברק.

פרק ראשון – חרב של גילוי בוקר. עלים רפרפו מעצים ונחתו על האדמה. השמש כבר עלתה, אך עדיין היה קר למדי בכפר טאלנס. ג’ייק התעורר. יום הולדתו החמש עשרה היה אתמול, אך הוא היה מצומצם מאוד. הם הכינו עוגה קטנה, וחתכו אותה לפרוסות. גארדן בת השלוש עשרה ציפתה לביקור, אז ג’ייק לקח את המתנה שלו והלך לחדרו. אך הוא היה עייף מדי, והלך לישון. הוא התיר את החוט מסביב לשקיק הבד הקטן, והוציא משם עוד חוט. תליון בצורת ברק. כנראה שגארדן עזרה לבחור את המתנה. הוא יצא, וסגר את הדלת. גארדן כבר הייתה ליד השולחן, ואכלה דייסה בשקט. “יש דבש, אם אתה רוצה. אמא עזרה למגרש הדבורים ללכוד ברגע האחרון כמה דבורים שברחו מהכוורת, אז הוא נתן לה צנצנת קטנה של דבש.” ג’ייק לקח כפית קטנה וטעם קצת דבש. זה הספיק לו. “יש מים?” הוא שאל. “כן. למזוג לך?” “זה בסדר.” הוא חייך. הוא מזג מים מהקנקן ושתה. “רוצה לשחק בחרבות עץ אחר כך?” “אתם עדיין משחקים במשחק הזה?” צחקה טאלה מהמטבח. טאלה הייתה האם המאמצת של שניהם ביחד עם בעלה טראודן. “אני זוכרת את שניכם פוצעים אחד את השני עם מקלות עץ מאז שהתחלתם לדבר.” “טוב, הפעם זה לא יקרה.” הוא אמר. “עזרתי לנגר להוציא קרשים לגילוף, אז הוא נתן לי להיות קצת בסדנה שלו. ועשיתי את…” הוא הוציא מארון המטבח שני חרבות עץ קצרות. “אלה.” “שמתם לב כמה טובות אתם עושים לאנשים? אני ממש מעריכה אתכם, ילדים.” טאלה חייכה אליהם. “אנחנו עושים את זה רק בשביל הדברים שהם נותנים לנו, טאלה.” אמר ג’ייק. “למרות שהבן של ראש הכפר, רתאיוס, ניצל אותנו פעם כדי שנביא לו אוכמניות.” “הוא שונא אותך מאז שדקרת אותו בגלל שהוא הציק למישהו.” צחקה גארדן. “אני עדיין מתפלאת שעזרנו לו בכלל.” “לפחות הוא דואג לבטן שלו, ילד.” אמרה טאלה. “אתה כמעט לא אוכל כלום, אתה עור ועצמות. ואם כבר מדברים על ראש הכפר, אז הכרוז מקריא כמה הודעות בכיכר הגדולה. כולם חייבים לבוא, גם אתה. אני אלך להעיר את טראודן, ושניכם תלכו בינתיים.” ג’ייק נאנח והלך לנעול את נעליו. “נשחק אחר כך, גארדן?” “תהיה בטוח בזה.” הם יצאו מהדלת, וקול של מים נשפכים וצעקה נשמעו מהבית שמאחוריהם.

אנשים התאספו בכיכר הכפר טאלנס. הודעות על תבואה וגידול, עש וארבה, מס חודשי לבית המלוכה וגם דברים אחרים. אבל לבסוף הכרוז הפסיק להקריא, וראש הכפר, גורוק עמד. “כפי שידוע לכם, כל כפר שולח פעם בשנה שני לוחמים להתמודד זה מול זה. המנצח יתחרה בלוחמים מכפרים אחרים, עד שלבסוף יישארו רק שניים אשר יילחמו כדי לבדר את משפחת המלוכה. בחרתי כבר בעצמי את רובאק,” הוא הצביע על לוחם גבה קומה, “ועכשיו נבחר מתנדבים. מי מוכן להשתתף?” אף אחד לא הצביע. “שאלתי מי מוכן להשתתף?!” לחשושים עברו בקרב האנשים. “אם זהו המצב בכפר הקטן שלי…” אמר גורוק. “אז אני אבחר.” עוד התלחשויות עברו. אבל הפעם של פחד. אנשים בעלי משפחות חיבקו את נשותיהם וילדיהם וקיוו לא להיבחר. לבסוף האצבע עצרה על טראודן, שהגיע למקום שטוף במים. “אתה. מה השם שלך?” “טראודן ראונד, אדוני ראש הכפר.” אמר טראודן בראש מורכן. הוא ידע שהוא נבחר. “זהו רובאק…” פניו של גורוק התקמטו בניסיון למצוא במוחו את שם משפחתו של הלוחם. “לא משנה. אתם תילחמו זה בזה מחר כאן, באותו מקום ובאותה שעה.” רתאיוס חייך אל ג’ייק חיוך נבזי. גארדן התנפלה עליו, אבל ג’ייק עצר בעדה. “הוא לא שווה את זה.” הוא כעס על רתאיוס באותה מידה. הם חזרו לבית דרך השדות. “גארדן, תלכי הביתה.” אמר ג’ייק. “למה?” “אני רוצה להישאר לבד.” גארדן פנתה אל הבית וג’ייק נשאר לבדו. הוא הביט בשמיים מלאי העננים, ועצם את עיניו. לאט לאט תחושה של רוגע התחילה להתפשט בגופו. תחושה שגרמה לו לשכוח מכל הדברים שהטרידו אותו. הוא עצם את עיניו, ומפיו יצאה אנחה של רוגע. הוא פקח את עיניו וקם ללכת. לפתע, בדיוק במקום שבו עמד, נשברה האדמה בפתאומיות. בור נוצר באדמה וג’ייק נפל. בהתחלה הוא צעק, אבל ככל שהמשיך ליפול הוא הבין שזה לא יעזור. הוא המשיך ליפול בפחד, מקווה שייפול על משהו רך. הוא התקרב לאדמה יותר ויותר, דרך מערבולת כחולה מלאת גלים של ניצוצות. הוא עבר דרך עיגולים מלאים גלים, ואז נכנס אל התפוצצות של ניצוצות כחולים זוהרים. המערבולת הבהירה יותר יותר, ונעשתה תכולה זרחנית. ג’ייק עצם את עיניו בכוח, ואז נעצר. הוא עמד מעל הקרקע, מרחף. מסביב לרגליו היה אור כחול, שדעך ככל שהגיע במעלה גופו. בסוף רגליו הוא כבר נעלם. האור נעלם לאט לאט, וג’ייק התקרב לרצפה. הוא נחת ברכות, ולכמה רגעים הוא לא היה יכול להזיז את רגליו. לבסוף הן השתחררו, וג’ייק איבד את שיווי משקלו. הוא התייצב לבסוף, ואז הביט לראשונה במקום שאליו נפל. הוא היה באמצע מערה ענקית. לקירות מסביבו הייתה צורה פעם, אך הם התמלאו בחול ובעשב ונשחקו לאט לאט. הרצפה הייתה אדמה בלבד, וכוסתה בשברי אבן ישנה. התקרה מעליו הייתה חשוכה. אור בקע מלפניו. הוא היה תכול וחלש, והאיר את פינת החדר. ג’ייק הלך בעקבותיו, תשוש מעייפות. הוא ראה דלת אבן גדולה. מבעד לציריה בקע האור שראה. הוא הזיז את דלת האבן הגדולה בכוחותיו האחרונים. כפות ידיו נשרטו. האור החל להיות חזק יותר ויותר. הוא בקע מיהלום כחול בצורת מעוין. בתוך היהלום זהרו ברקים מרהיבים, שהתנגשו זה בזה בכוח. ג’ייק כשל אל הרצפה. הוא הרגיש רעב, צמא ועייף בו זמנית. הוא התרומם והלך אל החרב הכסופה. לבסוף הוא אחז בניצב, ופתח נפער בקיר המנהרה. הכול התחיל לקרוס.

“איך זה קרה?” שאלה טאלה בדאגה. היא שיפשפה את פניו של ג’ייק במים מהולים בחומר חריף וצורב. “נפלתי מגבעה אל אדמה קשה. זה כואב, אבל זה יתרפא.” שיקר ג’ייק. “נכון?” “פצע ברמה כזאת יכול להשאיר בך סימנים קטנים,” אמרה טאלה. “אל תקלף את הפצעים בשום אופן!” הזהירה. “זה בטח בגלל רעידת האדמה הזאת, נכון?” “איזו רעידת אדמה?” “אה…” חייכה טאלה. “הכפר הגדול תור’נס קיבל רעידה קטנה לפני כמה שעות שמש. אני שמחה רק שהרעידה השמידה לרוזנת ת’ורנס חצי מהיבול שלה. שתקולל, היא וכל המשפחה שלה.” “למה את כל כך שונאת את הרוזנת הזאת? מה היא כבר עשתה לך?” “זה… סיפור ארוך. אתה לא תרצה לשמוע.” “אם את אומרת, את יודעת. אני הולך לשחק בחרבות עץ עם גארדן.” “לא, אתה לא,” משכה אותו טאלה. “אתה הולך לדבר עם אביך. הוא לחוץ מאוד בגלל הקרב שלו.” ג’ייק נאנח ופנה ללכת אל חדרו של אביו. “אני חייב?” “כן, אתה חייב.” ג’ייק נכנס לתוך החדר. “שלום, בן.” אמר טראודן. הוא היה גבר בריא למדי, אך הוא לא היה חזק כמו הלוחם שמולו היה צריך להתמודד. לידו היו בקבוקי זכוכית מלאים בשיכר.טראודן הצביע עליהם. “רוצה כוס מאלה?” “טאלה לא מרשה לי…” “זה בסדר,” טראודן צחק צחוק מלא בשיעול. “ממילא לא התכוונתי לתת לך.” “טראודן.” אמר ג’ייק בקול רציני. אביו המאמץ הזדקף יותר במיטה. “אתה לא צריך לפחוד מהקרב.” “אני לא.” דמעות זלגו על עיניו. “אני לא. בחרתי לא ללכת אל הצבא כשהייתי צעיר, ואף פעם לא אחזתי בנשק. גם אם יהיה לי אחד, אני לא אדע איך להשתמש בו. אבל אני לא.” ג’ייק ידע שטראודן משקר, אבל בחר להתעלם. “כל מה שאתה צריך הוא נשק. פשוט תשרוד בזירה עד שלראש הכפר לא תהיה סבלנות, והוא ישחרר את שניכם.” “אבל אז אני אצא כפחדן. לא יהיה אדם אחד…” הוא קם מהמיטה ואחז בחוזקה בכתפו של ג’ייק. “…אחד! שלא ילעג לי. אחד!” “ממתי לך חשובה דעה של חבורת גברים שמנים?” צחק ג’ייק. טראודן הניח את ידו על השנייה על כתפו של ג’ייק. ג’ייק נאנח. “בסדר, אני לא אקרא להם ‘חבורת גברים שמנים’ יותר…” טראודן צחק שוב, ואז השתעל בחוזקה. “אתה יכול להביא לי מים?” ג’ייק יצא מהחדר, אך הוא לא הלך אל כד המים. במקום זה הוא הלך אל מיטתו, והוציא ממזרנה את החרב הכסופה. הוא שלף את להבה מבעד לנדן, ואז החזיר אותו. הוא הלך אל אביו המאמץ שוב, שעדיין שהשתעל קשות מהשיכר ששתה. “טראודן, אני רוצה שתקבל משהו.” הוא הוציא את החרב מאחורי גבו ונתן אותה לטראודן. “איך השגת את החרב הזו?” אמר טראודן בחשד. “אני מקווה שלא הצטרפת למסדר לוחמים…” “לא הצטרפתי, תירגע. רק…” “רק?” “רק מצאתי את החרב הזאת ליד הבית של הנפח. אתה מכיר אותו, פגם קטן אחד והוא יזרוק כל דבר.” “גם יהלום?” ג’ייק משך בכתפיו. בחרב שלופה, אביר הברק

ספריית אביר הברק | גלריית אביר הברק חרב של כחול – Sword of Blue מעצב לאנשים שמכירים אותי באמת נערך לאחרונה על ידי LightningR, 22-07-2011 בשעה 14:29 הגב עם ציטוט ציטוט כפול להודעה הגב להודעה זו #2 דווח על הודעה בעלת תוכן רע ישן 20-07-2011, 21:06 LightningR LightningR מחובר Fxp Average

בן

תאריך הצטרפות: 27-08-10 שם פרטי: רפאל הודעות: 854 שעת ערב מוקדמת בזירת הקרב. הלפידים הודלקו רק מסביבה, על מנת שהצופים יוכלו לראות את המתרחש טוב יותר. “זה לא הוגן.” אמר ג’ייק. “ראית פעם משהו לא הוגן שראש הכפר עשה בשנים האחרונות?” אמר טראודן. “כל המשפחה שלהם רקובה מהיסוד. כשהם עושים משהו רע לתמימים, התמימים צריכים להישאר תמימים.” “אתה מודע לזה שכשאתה אומר את זה אתה כבר מגדיר את עצמך כלא תמים, נכון?” “פשוט… תהיה בשקט.” הקרב התחיל. דלתות הזירה ננעלו, וההמון הרעיש בצעקות עידוד חזקות לשני הצדדים. טראודן מיהר לתפוס לעצמו פינה בטוחה, אבל לא הייתה פינה בטוחה מפניו של רובאק. טאלה, גארדן וג’ייק צפו בחשש בקרב. רובאק הוציא שני גרזנים קצרים מחגורה על גבו. הוא הניף אותם באויר וזינק היישר לעבר טראודן. טראודן התחמק מרובאק, וקפץ אל פינת הזירה. הוא שלף את החרב בהיסוס. הלוחם כיוון את את שני הגרזנים אל טראודן, והתחיל לחבוט במהירות. טראודן התחמק מכל מכה, אך לבסוף גרזן אחד הצליח לחבוט בחרב. הגרזן חזר עם סדק קצר בלהבו. רובאק התנפל בזעם על טראודן, והפיל אותו עם צדו הקהה של הגרזן. “אנחנו לא יכולים לעמוד כאן בשקט!” אמר ג’ייק. “אנחנו צריכים לעזור לו!” “אבל איך נוכל?!” אמרה טאלה. דמעה גדולה זלגה מעינה, והיא ניגבה אותה בממחטה גדולה. “היא צודקת, ג’ייק.” אמרה גארדן. “אפשר רק לקוות שהוא יצא מזה בפצעים קלים.” ג’ייק הביט ברתאיוס, שצחק יחד עם אביו בזמן שטראודן נחבט. רעיון מרדני החל להתגבש במוחו. “זרוק את החרב!” הוא צעק מעבר הקהל, בתקווה שאביו המאמץ ישמע אותו. “לאן?! למי?!” “לכאן! לי!” “אני לא יכול לזרוק את החרב! המגודל הזה יהרוג אותי אם אני אעשה את זה!” “פשוט… תזרוק!” טראודן זרק את החרב אל ג’ייק, שתפס אותה בקושי. הוא טיפס אל הבמה מעץ שהפרידה בין ראש הכפר לקהל, ואז הסתיר את החרב מאחורי גבו. “אז… צוחקים על אנשים שמנסים להישאר בחיים?” “כן…” ענה רתאיוס. הוא וגורוק החלו לצחוק צחוק גס. ג’ייק תפס את ראשו של רתאיוס והצמיד את החרב לצווארו. “אז עכשיו תצחק על עצמך.” שלושה חיילים שנכחו בצידי הבמה שלפו חרבות. הם התקרבו אל ג’ייק לאט לאט. “תשחרר אותו.” “לצערי הרב אני חושב שאיני אוכל…” ג’ייק הידק את החרב על צווארו של רתאיוס. “תשחרר אותו!” “רק רגע…” אמר ראש הכפר. “אלך להביא את המפתחות לזירה.” הוא הלך בכיוון ההפוך מבנו, ואז לפתע לקח פגיון מחגורתו של חייל. הוא השליך אותו על ג’ייק, שנרתע מיד ושיחרר את אחיזתו ברתאיוס. רתאיוס שלף חרב קצרה מחגורתו של החייל השני. שניהם נשארו על במת העץ, שהפכה לזירה מאולתרת. גורוק החל לעלות, אך ג’ייק עצר אותו בחרבו. “אם תעלה, אני אהרוג אותו.” גורוק צחק. “במצב כזה לא תוכל להרוג אותו בלי להרוג את עצמך.” “אתה צודק.” אמר ג’ייק בשקט. “אני לא.” הקהל, שכבר השתתק בתדהמה, החל להרעיש שוב. ראש הכפר התרחק. “כדאי לך להיזהר,” אמר רתאיוס. “אני מתאמן עם החיילים של אבי כל יום.” “כדאי לך להיזהר באותה מידה,” ענה ג’ייק. “אני משחק עם האחות המאומצת שלי בחרבות עץ.” ג’ייק התנפל על רתאיוס, שהצליב את חרבו כנגד חרבו של ג’ייק. הוא החל לתקוף בחזרה, ותמרן את חרבו במהירות. ג’ייק חתך את שרוול בגדו של רתאיוס, שמייד אחר כך פצע את ידו בהנפה חזקה. החרב נפלה מידו, ורתאיוס שם את נשקו על צווארו. “אתה רואה?” אמר רתאיוס בחיוך מרושע. “השתפרתי מאז היום שבו דקרת אותי עם מקל עץ.” “לא רק אתה השתפרת,” אמר ג’ייק ותפס את החרב. “גם אני.” הוא הנחית מכה חזקה על חרבו של רתאיוס, שנשברה לשני חלקים. רתאיוס כשל על סדק בבמה וכשל, וג’ייק פנה אל ראש הכפר. “תשחרר אותי ואת טראודן, ואני אשחרר את הבן שלך.” ראש הכפר הנהן בהבסה והחיילים פינו להם דרך. טראודן, שהפסיק את הקרב שלו עוד כשג’ייק איים על רתאיוס, טיפס ויצא מעבר לבמה. חבורה גדולה הייתה על עינו. המשפחה הקטנה הלכה בתשישות לביתה, וטאלה מיד החלה לצעוק על ג’ייק. “מה עשית?! היית יכול להיהרג! הם היו תולים אותך על העץ הכי גבוה בכפר ומשאירים את הגופה שלך להירקב שם עד שהחבל ייקרע!” ג’ייק נפל על האדמה. “יש לו פצע בזרוע.” אמר טראודן בשקט. “החרב של המנוול הקטן כנראה חדרה לו עד לעצם. אני אקח אותו על הגב. גארדן, תעזרי לי להעלות אותו.” גארדן הנהנה בשקט. כולם היו מבוהלים מדי מכדי להעלות תלונות. הם החזיקו את ג’ייק עד לבית, ואז השכיבו אותו במיטת העץ. הוא התהפך על הצד, ונרדם. “הוא הציל את חייך,” אמרה טאלה. “שנינו ידענו שהוא מיוחד ברגע שהחזקנו אותו בידינו,” נאנח טראודן אנחה של כאב. “ידענו את זה ברגע שראינו את העיניים שלו. ועכשיו אנחנו רק מקבלים הוכחה למה שראינו בעיניו כל הזמן. שהוא גיבור.” הנר הקטן שהודלק כובה בנשיפה קטנה, וג’ייק נותר לבדו בחדר. החרב, שהונחה בפינת החדר, זהרה באור כחול. בחרב שלופה, אביר הברק

ספריית אביר הברק | גלריית אביר הברק חרב של כחול – Sword of Blue מעצב לאנשים שמכירים אותי באמת הגב עם ציטוט

#домашнееобразование #hebrewcontent